האמונות והדעות, מאמר השני; אחדות, פתיחהHaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator, Introduction
א׳בשמחדש הדברים אחד:
1
ב׳אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר: אקדים במאמר הזה לאמר כי התחלות המדעים גדולות, ותכליותיהם דקות. ושהם מגיעות אל הידוע האחרון ולא יהיה אחריו ידוע אחר. ושהאדם עולה בידיעותיו מענין אל ענין, וכל מעלה יעלה אליה, היא בהכרח תהיה ותר דקה מהמעלה אשר לפניה, עד שתהיה המעלה האחרונה יותר דקה מן הידיעות כלם. וכאשר יפגשנה האדם בדקות ההיא, הוא אשר בקשהו. ולא יכשר שיתעסק בה שתהיה גדולה, ואם הוא מתעסק בזה, הוא משתדל לשוב אל הידוע הראשון אשר ממנו החל, או השני אשר בו שנה והוא כבר עוות דרכי המדעים וחמסם. וכל אשר הוא מתעסק להגדיל הידוע האחרון, הוא מתעסק לבטל עיונו ולבטל מדעו, ולשוב אל הסכלות בו. וצריך שאבאר מאין אמרתי אלה הששה מאמרים ואחר כן אומר הסבה אשר הביאתני למנות אותם בתחלת המאמר הזה:
2
ג׳ואבאר תחלה שהתחלות המדעים גדולות. ואומר, הם מתחילות מן המוחש, וכל דבר שיפול עליו החוש הוא הדבר הכולל, אשר אין בו יתרון לקצת בני אדם על קצתם, שיהיה אחד מהם יותר יודע מן האחר בו; אבל אין להם בו יתרון על הבהמות. כי אנחנו מוצאים אותם שהם חשות בראותם ושמעם, כאשר יחושו הם, וכל דבר שישתוו בו הבהמות עם בני אדם א"א להיות דבר יותר עבר ממנו וכאשר יעמוד האדם על זה הדבר המוחש, וידע כי הוא גשם, יראה בדקות שכלו שיש בו מקרים, והוא מפני שראה משחיר עת ומלבין עת ויחם עת ויקר עת. ואחר כך יוסיף לדקק ויראה שיש בו ענין עולה מנו ענין הכמות, והוא בעמדו על ענין ארך רחב ועמק, ואחר כן יוסף לדקק ויראה שעמו ענין הולך עם מצבו עולה ממנו המקום והוא פגישתו. ואחר כן ילך עם דקות עיונו ויגיע אל שעמו ענין הולך עמו, עולה ממנו הזמן והוא קיומו. ועל הדרך הזה איננו זז מגיע ומפליג, והוא הולך עם מחשבתו והכרתו עד שיגיע אל סוף מה שישיגהו. ויהיה זה האחרון ההוא יותר דק מכל אשר עלה לו, כאשר היה הראשון יותר עבה מכל מה שעלה לו. ומזה דנתי כי סוף הידועים הוא הדק שבהם. ואמרתי שהאדם עולה מידוע אל ידוע. שאין אחריו ידוע, בעבור ג' דברים. אחד מהם, כי האדם כיון שגופו מוגבל, מתחייב שיהיה לכל כח שבו גבול, וכח המדע אחד מהם, וכאשר אמרתי בשמים, כי כח עמידתם חייב שיהיה לו תכלית. והשני כי המדע איננו נתפש לאדם אלא מפני שיש לו תכלית, ואם יחשב שאין לו תכלית אז יבטל להתפש לו, וכאשר יבטל זה, יבטל שידעהו אדם. והשלישי כי השרש אשר ממנו יתילדו כל המדעים; רצוני לומר החוש, יש לו תכלית בלי ספק, ולא יתכן שיהיה מה שיתילד ממנו באין לכלית, ויהיה ה סעיף בחלוף השרש. ואמרתי שהאדם עולה מהם מענין אל ענין, מפני שכל מדע יש לו שרש שיתילד ממנו, ואין לסכלות שרש שיתילד ממנו; אבל הסכלות העדר המדע בלבד, כאשר בארנו בענין החשך שהוא העדר האור ואיננו הפכו. וכמו שהבאנו שם ראיה כי החשך אילו היה הפך האור, לא היה נהפך האויר המחשיך לאור. וכן נאמר כי הסכלות אלו היתה שרש כמדע, לא היה אפשר שיהפך הסכל יודע, אבל היה המדע והסכלות המקבצים בחלק א', והיו נמנעים. ומזה אמרתי שהאדם יעלה במדע מענין אל ענין אחר, מפני שהוא נולד משרש ומסתעף, ולא יתכן שיעלה בסכלות מענין אל ענין, כי אין הסכלות מעלות ידרך בם; אך הוא עזיבת מדע דבר אחר דבר והעדרו. ואמרתי שהאחרון יותר דק מן הכל, בעבור מה שאנחנו רואים שהשלג יורד ממקום האויר, ואנחנו רואים אותו כאבן, ונדקדק העיון ונדע שהוא ממים, ואחר כן נדקדק המחשבה עוד, ונדע שהמים ההם לא יעלו כי אם על דרך האד והעליה, והאמננו כי תחלתו אד. ואחר כן העמקנו עוד, ואמרנו: אי אפשר שלא יהיה לאד ההוא סבה שתעלהו. וכבר התבאר כי הסבה העולה בידינו באחרונה, היא דקה מן האיד, אשר היא יותר דק מן המים, אשר הוא יותר דק מן השלג, וזאת הסבה הדקה עליה כיון האדם והגיע. ואמרתי שמי שהתעסק שיהיה סוף ידיעותיו כמו תכליתם חומס אותם, כאשר גליתי מחקיהם וסדרם. ואמרתי אך הוא משחית מדעו, שב במבוקשו, כמי שחייב את עצמו שתהיה הסבה המעלה האד מן הארץ שלג, כמו השלג אשר התעסק תחלה, וכבר השחית; מפני שהשלג הוא אשר בקש, והשלג דבר עלה לו מבלי דרישה, ואם לא יפרש הדרישה שיהיה שלג או מים, אבל אמר רוצה אני שאראנו, ואם לא, לא אאמין בו, הוא אומר כבר בקשתי שלג או מים או אד, אבל בקש אותו בזולת הדבור הראשון, מפני שלא יתכן לראות בשער הזה כי אם הדברים האלה. ואם ישוב על דרך סבת האד, ובטלו, בעבור שלא עלה לו נראה, ואמר שאין סבה, כבר בטל ענין, שכבר התברר אצלו, לתוחלת נכזבה או עצה נבערה. - וכיון שהשלמתי אלה הבאורים צריך לבאר הסבה אשר הביאתני להקדימם הנה:
3
ד׳ואומר, כאשר הגעתי אל שער ידיעת העושה, ראיתי אנשים דוחים את זה בעבור עלת שלא ראוהו, ואחרים מפני עומק ענינו ודקותו, ואחרים חושבים שתהיה ידיעתו ידיעה אחרת, ואחרים חושבים לציירו במחשבתם גשם. ואחרים אינם בושים בהגשמתו בפירוש, אך הם מבקשים לו כמות או איכות, או מקום או זמן והדומה לזה. ובקשתם זאת היא בקשת עצם בעצמה, מפני שאלה הספורים לא יהיו כי אם לגשם. והקדמתי הדברים האלה להסיר מחשבותם התועות,ואניח לנפשות מטרחם, ואאמת כי היות ענין הבורא בתכלית הדקות, הוא בירורו, ומציאתנו אותו בשכלנו יותר דק מכל ידוע, הוא אמתתו. ואשר אמרו לא נאמין כי אם במה שיראו עינינו, ובטלו המדעים, כבר השיבותי עליהם בזכרי דעת בעלי הקדמות ובעלי העקשות והעמידה, במה שאם יצטרך המעיין להסתכל בו, ישוב לעיין אותו שמה במה שאמרתי. ואשר אינם מודים בענינו בעבור דקותו ועמקו, כבר הניחו מבוקשם השני אחר הראשון. והוא, שאתה יודע כי כבר בארתי בשער המדע, כי כוננו בו אל דבר דק ועמוק ונעלם שלא נראה כמוהו. ואמרתי שבו אמר הכתוב (קהלת ז' כ"ד) רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו. וכבר ראיתי זולתנו איך חשבו ענין ההוא דק כאבק ושער, וכחלק שלא יתחלק, ואנחנו איך יצא לנו דבר לא מדבר. וכאשר יהיה זה הענין הידוע במעלה ההיא, בהכרח יהיה ענין הידוע במעלה אשר לאחריה; רוצה לומר הבורא יתברך יותר דק מכל דק, ועמוק מכל עמוק, וחזק מכל חזק, ונעלם מכל נעלם, וגבוה מכל גבוה, עד שלא יתכן לעמוד על קצתה כלל. ובזה אמר הכתוב (איוב י"א ז') החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואשר ישתדלו שיחשבוהו גשם, יעזרו מאולתם, הלא הגשם היה תחלת ידוענו? ובמה שיש בו מן הסימנים, חקרנו ודרשנו, עד שהגענו אל ידיעת עושהו, איך ישובו אל א' ב' ג' ד' על הדמיון, ומתעסקים בו שהוא גשם, ונהיה הגשם אשר בקשנו לו העושה, איש ידוע בעצמו, עד שיתכן שיהיה עושהו איש אחר זולתו. אבל בקשנו עושה לכל גשם שראינוהו והשכלנוהו, וכל גשם שיעלה במחשבתנו, זה העושה עשהו, והוא יוצא חוץ לו. ואשר בקשו מה שיש אחריו. כבר דחינו מה שבקשו, מצד האדם החכם, וחיוב תכלית חכמתו בתכלית כחו, ומצד הידוע, שמי שלא הגיע אל תכלית ויפסק, איננו נתפש לנפשות, ומצד השרש אשר עליו נבנו המדעים כלם. ואוסיף הנה ביאור ואומר: ואולי חושב יחשוב שיתכן להיות אחר הידוע הזה ידוע אחר, ומחשבת אחר מבני אדם לא הגיעתהו, או מחשבותם כלם לא הגיעו לו? ואומר: כי זאת מחשבה נפסדת, מפני שכל הידיעות אינם נודעות, כי אם במצוע הגשם, כאשר הקדמנו בתחלת הספר. וכאשר יצא הידוע מהיותו גשם או בתוך גשם, כבר נמנע שיהיה אחריו ידוע אחר כלל. ואשר לא בקשו לקיים אותו גשם, אך בקשו שתהיה לו תנועה או מנוחה, או כעס או רצון או מה שדומה לזה, כבר בקשו היותו גשם באמת בדרך [העיון] (הענין), לא בדרך הדבור. ודומה למי שאומר אינני תובע ראובן במאה זוז, אך אני תובע אותו בגדר רבבה, כי הוא סלק מעל ראובן לשון המאה; אבל קיים ענינה. וכאשר תמנע [תמצא] הבקשה שהוא [איננו] גשם תסתלק ממנו הבקשה במאומה ממקרי הגשם הכלליים. והשיבותי הדברים בהקדמה, עם שמנהגי לקצר, להשביעה ביאור, מפני שהיא מכוונת כל הספר הזה וקטבו, ואתעכב בה מעט, כי היא מספיק מיגיעה רבה אחריה. ואם יאמר: איך היה הענין הזה צריך אל היגיעה הזאת הרבה, ואל אלה המאמרים הרחבים, ואומר: כי זה לשתי סבות. אחת מהם כי כל דבר יקר ההשגחה במה שיעלה ממנו, יתרה ורחבה, מהשגחה בדבר הנקל, כאשר הוא ידוע. כי מציאת הזכוכית יותר קלה ממציאת הפנינים. והשנית כי המתעסקים במדע הזה רבו מאמריהם, והיתה סבת זה אם מיעוט הבנה או מיעוט שכל או זדון לדחות או עזיבה ועצלה או נטות אל תאוה, כאשר הקדמנו בפתיחת הספר, ובעבור זה נצטרכנו לגלות תעותם, במה שנצטרך לגלות האמת. וכאשר כליתי מאלה המחשבות הטעות אתחיל בעצם המאמר:
4